פסק-דין בתיק ת"א 32237-01-10

• [לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984]
•  
• תביעת ליקויי בנייה.

• לאחר הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה בפני מותב קודם (כב' השופט קורן, דיון מיום 7.9.10), בוצעו תיקונים בדירת התובעים במהלך חיי ההליך וניתנה חוות דעת משלימה מאת מומחה בית המשפט (להלן גם:" המומחה").

• בהמשך, הגיעו הצדדים להסכמה נוספת אשר קיבלה תוקף של החלטה לגבי תיקון של קיר חיצוני בדירת התובעים בפיקוח מומחה בית המשפט. עוד הוסכם, כי לגבי הנזקים בפנים הדירה ושאר רכיבי התביעה, יתן בית המשפט את פסק הדין על יסוד המסמכים בתיק וסיכומים שיוגשו מטעם הצדדים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, כאשר פסק הדין יהיה מנומק בקצרה (ללא השתלשלות עניינים) ועל יסוד הדין המהותי, הכל כמפורט בהחלטה מיום 14.6.11 ובהסכמה נשוא אותה החלטה.

• לאחר דחיות מדחיות שונות, עיכובים והחלטות "מזרזות", הוגשו סיכומי הצדדים (סיכומי הנתבעות לא נסרקו לתיק הממוחשב, והגיעו לתיק הפיזי רק כשבועיים לאחר הגשתם), ואין אלא לגשת למתן פסק הדין.

• הפיצוי הנדרש בענין ליקויים (להבדיל מתיקון הקיר)
• כנזכר, בוצעו תיקונים בדירת התובעים תוך כדי ההליך (הגם שלא בפיקוח מומחה בית המשפט, חרף ההסכמה וההחלטה). לאחר מכן ניתנה חוות דעת משלימה של מומחה בית המשפט. אין למעשה מחלוקת כי בסוגיות בהן נקבע על ידי מומחה בית המשפט כי לא תוקנו, על הנתבעות לפצות את התובעים בסכום הליקוי כפי שנקבע על ידי המומחה. הסכום הרלוונטי הינו: 6,469 ש"ח לפני מע"מ, ליום 30.12.10.
•  
• במסגרת הסיכומים מתייחסים התובעים לסוגיות בהן לא קיבל מומחה בית המשפט את עמדתם (באופן מלא או חלקי) והם עותרים לכך שתתקבל חוות הדעת מטעמם או הטיעון מטעמם, חלף עמדת מומחה בית המשפט או בנוסף לה. לשיטת התובעים אין קושי בהעלאת טיעון כאמור (אף מבלי לזמן את המומחה לחקירה) באשר מדובר בסוגיות משפטיות.
•  
• עיינתי בדרישות אלה ואני מוצאת לקבוע לגביהן, בתמצית כמתחייב, כדלקמן:
•  

·         דלת כניסה ראשית (מנגנון הנעילה) - בת"א (שלום ת"א) 62405-06 גורדון נ' פסגות הזיכרון, שותפות רשומה (1.7.10) (להלן: "עניין גורדון"), הליך אשר גם במסגרתו היה המומחה מטעם התובעים ד"ר בן-עזרא, כבר ציינתי בהקשר האפשרויות הנזכרות בסעיף 2.92 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (להלן: " התוספת"), כי לא מצאתי לנכון להעדיף את שיקול דעתו של מומחה התובעים על שיקול דעתו של מומחה בית המשפט (הגם שבאותו מקרה ניתן לתובעים פיצוי מסוים כבית הלל). עיינתי פעם נוספת בסעיף הנ"ל אשר בתוספת. רישא הסעיף קובע מפורשות כי האפשרות אליה מפנה מומחה התובעים (ואמצעי נוסף המצוין בסעיף) אינה היחידה, אלא ניתן לבצע את הנעילה " בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו". הנטל להוכיח את הדבר הוא על הטוען, וכאשר מומחה בית המשפט עומד מאחורי המנגנון שנבחר (ולאחר מכן גם קבע שהליקוי שהוכר, תוקן), הורם הנטל ואין מקום לסטות מחוות דעתו (ולא מצאתי באמור בפסק הדין המחוזי אליו הפנו התובעים (4661-03-09) כדי לשנות מסקנתי זו). הדרישה נדחית.

·         דלת חדר הכביסה - אין מדובר במחלוקת משפטית, אלא במחלוקת מקצועית בין מומחה התובעים למומחה בית המשפט בענין מהות הליקוי והפתרון הראוי. המומחה לא זומן ולא נחקר. ההלכות בענין עצם מינוי מומחה בית משפט בתיקים אלה ומתי יסטה בית המשפט מחוות דעתו, ידועות (למשל, בר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (2007); ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור הרישנו (2007); ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (2006); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל (2005); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (1990)). לא שוכנעתי לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט בענין זה.

·         דלת ממ"ד ורוחב פרוזדור - מדובר במחלוקת בין מומחה התובעים לבין מומחה בית המשפט בענין הדרך בה יש למדוד את אורכו של הפרוזדור הספציפי (ובהתאמה, האם חלה בענין אותו פרוזדור ההוראה שהיתה קיימת אותה עת בסע' 2.05 לתוספת, לגבי פרוזדור שאורכו עולה על 4 מ'). מומחה בית המשפט הבחין בין חלק אותו ראה כפרוזדור לבין לובי/מבואה אותם לא ראה כפרוזדור. עיינתי בתרשים הדירה ולא מצאתי לקבל על יסודו את טענת התובעים כי מדובר בהפרדה מלאכותית של המומחה וכי יש לראות את המכלול כמיקשה אחת שהינה פרוזדור. עיינתי גם בפסק הדין אליו הפנו התובעים (ת"א (שלום חי') 16863/01 גלוזמן נ' כץ (2005)). לא ניתן ללמוד מתוכנו של אותו פסק דין, שם לא קיבל בית המשפט חלוקה בין פרוזדור למבואה, כי יש להחיל את אותה מסקנה גם בענייננו. גם אם נתעלם מהעובדה שמדובר בפסק דין של ערכאה שאינה מחייבת או מנחה, הרי שמדובר לטעמי במסקנתו של בית המשפט שם כפי שהושתתה על יסודן של נסיבות עובדתיות לגבי דירה מסוימת ולא במסקנה כללית לגבי ביצוע חלוקה בין מבואה לבין פרוזדור. נתוניה של אותה דירה (וחוות הדעת/תצהיר של הנתבע 1 שם, בה נכלל תרשים אשר בו עיין בית המשפט, ר' סע' 43 לפסק הדין) אינם לפני. די באמור כדי לא לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט. ניתן להעיר בשולי הדברים כי הוראת הסעיף בתוספת עליה נסמכים התובעים ברכיב זה, בוטלה זה מכבר (הגם שלו היה מקום להגיע למסקנה כי המצב לא תאם את הדין בעת הרלוונטית, לא היה בביטול ההוראה לאחר מכן כדי לשנות מסקנה בענין העדר התאמה).

·         אוורור מטבח - המחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו מתייחסת לשאלה האם השטח אליו פונה חלון המטבח הינו מרפסת או שמא חדר כביסה שאינו מרפסת. זאת, לנוכח הוראת סע' 2.20 לתוספת אשר קובע כי " חדר מגורים ומטבח יכילו חלונות הפונים אל אוויר החוץ או למרפסת הסגורה בתריס בלבד". מטרת האוורור אשר בבסיס הוראה זו מובנת מאליה ואין היא שנויה במחלוקת להבנתי. חלון המטבח בדירת התובעים פונה למקום אשר התובעים מכנים אותו "חדר כביסה" וסבורים כי אין בכך כדי לעמוד בהוראות הדין. עיון בשרטוט אשר צרפו התובעים לטיעוניהם מעלה כי מדובר בשטח אשר הוגדר כ"מרפסת שירות" דווקא. יחד עם זאת, לפי לשונו של סע' 2.20, המרפסת הרלוונטית אמורה להיות "סגורה בתריס בלבד". לא כך המצב בחדר/מרפסת אליה פונה חלון המטבח. אני ערה לכך שחלון כנפי הזכוכית אשר במקום הותקן לבקשת התובעים (ויתכן כי קודם לכן היה שם תריס, אף שהדבר לא צוין במפורש ככל שאיתרתי) אולם מהתשריט נחזה כי גם קודם לכן, לא היה מדובר בשטח שהיה סגור בתריס בלבד, אלא בשטח אשר היה בו חלון (שיתכן כי היה סגור באמצעות תריס). אני ערה לכך שלפי הגדרת "מרפסת" כפי שהיתה קיימת בסע' 1.00.1 לתוספת השלישית ובוטלה, מרפסת יכולה להיות מוקפת בקירות עד שלושת רבעי היקף הרצפה, אך אין לפני נתונים מדוייקים בענין זה. בנוסף, אין גם נתונים לגבי גובה אדן החלון בשטח זה (אשר התובעים טוענים כי הינו 114 ס"מ בעוד לפי ההגדרה (שבוטלה) הגובה המירבי הינו 110 ס"מ). מומחה בית המשפט ציין בתמצית רק כי פתח המרפסת המקורי מתאים לתקנה בענין אוורור המטבח וכי המרפסת עונה לדרישות התקנות אך לא התייחס לפרטי ההתאמה, לרבות בענין גובה המעקה והסוגיה לא הובהרה לטעמי עד תום (וככל שמדובר באותה מרפסת אליה מתייחס סעיף בהמשך במסגרתו צוינו מידות גובה, בהינתן המסקנה שם, אני מוצאת לקבוע כי גם לענייננו למרות ההבדל ומבלי לקבוע מסמרות בשאלה העקרונית, הגובה אינו מספק). בנסיבות כאלה ובהינתן מטרת האוורור, אני מוצאת כי הספק יפעל לטובת התובעים ומאשרת בענין זה סך של 600 ש"ח להיום (לאחר פיקוח ולפני מע"מ), אף מבלי להדרש לשאלות אחרות לרבות בענין מהותו של חלל דוד השמש ומסתור הכביסה אשר מעבר למרפסת השירות.

·         אוורור חדר אמבטיה -

• א.   האם שטח החלון עונה על דרישת הדין - מומחה בית המשפט אינו מציין את הדרך בה מדד את שטח החלון, לא הופנתה אליו שאלת הבהרה בענין זה ודי באמור על מנת שלא לקבל טענה לפיה מדידת המומחה נעשתה בדרך פלונית (כולל מסגרות) ולא בדרך אחרת ("נטו") וכי דרך זו שגויה. משכך, ברכיב הספציפי אין צורך להדרש לשאלה העקרונית בענין דרך החישוב הנכונה לצורך סע' 2.21 לתוספת ולפסיקה שנזכרה בענין זה (ת"א (מחוזי ת"א) 922/95 סלומון נ' שיכון ופיתוח בע"מ (2003). יוער כי הערעור על פסק דין זה הסתיים בדרך הפשרה, על המשתמע מכך (ע"א 6373/03)). כן אפנה לפסיקה אותה איזכרתי באותה סוגיה בפסק הדין בענין גורדון (בסע' 16י'). לסוגיה הכללית אשוב להלן.